1. העניין שבפני, התנגדות הנתבע לתובענה אשר הוגשה כנגדו על סכום קצוב, לפי הוראות סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל.
2. על פי התובענה, הנתבע נרשם ללימודים אקדמאיים לשנת הלימודים תשס"ט (שנת לימודים 2008/2009), ובהתאם חתם על הצהרת המועמד ללימודי תואר אצל אוניברסיטת חיפה, ביום 14.6.2007.
3. התובעת טוענת, כי על פי התחייבותו של הנתבע, התחייב לשלם את שכר הלימוד עבור כל שנת הלימודים הרלוונטית, ולא כיסה את מלוא שכר הלימוד, ונותר חב לה שכר לימוד בשיעור של 6,425 ש"ח נכון למועד הגשת התובענה.
4. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע התובענה. לטענת הנתבע, הוא אינו חייב לתובעת מאומה, שילם לה את כל אשר מגיע לה, ולא נותרה יתרת חוב בעניינו. בהקשר זה טען הנתבע כי הפסיק את לימודיו באוניברסיטה, והודיע זאת למזכירות, ולעמדתו כאשר הפסיק את לימודיו לא היה חייב לשלם על פי תקנון שכר הלימוד.
5. אקדים ואציין, כי ההתנגדות הינה לאקונית וחסרת פירוט, באופן היורד לשורשו של עניין. הנתבע אינו מציין מתי הודיע על הפסקת הלימודים, ולמי, ואף אינו מתייחס לתקנון שכר הלימוד בבקשתו. כאשר העיד הנתבע בישיבת ביהמ"ש בפני ביום 21.11.2012, אישר הנתבע כי לא קרא את תקנון שכר הלימוד, אישר כי לא מסר הודעה בכתב אודות הפסקת הלימודים, אלא לדבריו מסר הודעה בעל פה בלבד. בנוסף לאמור, הנתבע אישר כי חתם על "הצהרת המועד", אשר צורפה כנספח "א" לכתב התביעה.
תקנון שכר הלימוד ומעמדו.
6. במסגרת "הצהרת המועמד" אשר צורפה כנספח "א", מסמך עליו חתום הנתבע, נכתב מפורשות בסעיף הראשון להצהרה: "
הנני מתחייב/ת למלא אחר כל התקנות וההוראות של האוניברסיטה ורשויותיה, הקיימות כיום ואלו אשר יקבעו במהלך לימודי, ולשלם את שכר הלימוד שיקבע, לגבי כל אחת משנות הלימוד, על פי הוראות האוניברסיטה ובכלל זה הוראות תקנון שכר הלימוד של האוניברסיטה, כפי שתהיינה בתוקף כל שנה ושנה".
7. הנתבע, הלכה למעשה, קיבל על עצמו, ככל תלמיד אצל התובעת, את תקנון שכר הלימוד. הנתבע טען כי לא קרא את התקנון בטרם מסירת ההודעה על הפסקת לימודיו, אולם לעמדתי אין בכך כדי להביא לאי חלות התקנון לגביו, כאשר הצהיר שהוא מקבל את התקנון באופן מלא ומוחלט. הדברים נכונים ומקבלים משנה תוקף, אף בשים לב כי מדובר בנתבע בעל השכלה משפטית (כאשר תקופת הלימודים שבמחלוקת נוגעת ללימודי תואר מוסמך במשפטים).
8. טענת ההגנה המועלית בהקשר זה, הינה כי הנתבע לא טרח לקרוא את התקנון אשר קיבל אותו על עצמו והסכים כי יחול לגביו, וכעת סבור הוא כי אין להחיל עליו החבות מכח אותו תקנון ממש. טענה זאת דינה להידחות, שכן משחתם הנתבע על "הצהרת מועמד" כאמור, לא ניתן להחיל כללים אחרים ושונים על מנגנון שכר הלימוד (ראה ע"א 779/87 נח בליט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מד (3) 304, וכן ראה לעניין זה, אף דברי ביהמ"ש העליון במסגרת ע"א 6799/02 יולזרי משולם נ' בנק המזרחי (מצוי במאגר "נבו"):
"
כלל הוא, כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו, בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו, דוגמת שטר משכנתא
(
ע"א 1513/99 חיים דטיאשוילי ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד(3)
591;
ע"א 6645/00 שלמה ערד, עו"ד נ' ז'אק אבן ואח', פ"ד נו(5) 365). עוד נפסק כי המבקש לסתור חזקה זו צריך להוכיח את גירסתו בראיות פוזיטיביות, כאפשרות קרובה (ראו
:
ע"א 1513/99 הנ"ל וכן
ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו ואח' (טרם פורסם))"
9.
אין ספק לפיכך, בדבר חלות התקנון על מערכת היחסית והחבות בתשלום שכר הלימוד. השאלה הינה, מהי החבות על פי התקנון?
10. על התקנון, נקבעו מספר כללים להפסקת לימודים במהלך שנת הלימודים:
11. בסעיף א' לנוהל ביטול הרשמה / הפסקת לימודים, נקבע מפורשות: "
תלמיד הלומד באוניברסיטת חיפה והמחליט להפסיק ללמוד בה יודיע על כך בכתב (בדואר רשום) למחלקת שירותי תלמיד ושכ"ל שבאגף מינהל התלמידים. היום שבו תתקבל הודעת התלמיד באגף מינהל התלמידים ייחשב לו כיום הפסקת לימודיו או ביטול הרשמתו.
הודעה שנמסרה בטלפון ו/או בע"פ לא תחשב כקובעת לגבי הפסקת לימודים
". (ההדגשה הינה במקור)
12. הנתבע, מצידו, בעת שנחקר, אישר כי מסר אך ורק הודעה בעל פה, למזכירה בפקולטה למשפטים, במועד אשר אינו זכור לו, אולם אירע בין סמסטר א' לסמסטר ב' של שנת הלימודים (ואף אישר את לימודיו בסמסטר א' באותה שנה).
13. יוצא אם כן, כי הנתבע מעולם לא הודיע לתובעת על הפסקת הלימודים, באופן ובאורח המוכתב על פי הכליים והתקנון אשר אישר כי יחולו לגביו. הודעה בכתב לא נמסרה, אלא נמסרה הודעה שאינה מתאימה למוסכם, במועד לא ידוע, לגורם שאינו הגורם עליו הוסכם כי אליו יש להפנות הבקשה להפסקת הלימודים.
14.
סוף דבר:
לא ניתן להגיע בנסיבות עניין זה, אלא למסקנה כי לנתבע אין כל הגנה בפני התובענה, ולו הדחוקה ביותר. הבקשה נוגדת את ההסכמות המפורשות וההתחייבויות המפורשות שנטל על עצמו הנתבע, ואין לו אלא להלין על עצמו, כאשר לא נהג על פי המוסכם ועל פי התחייבותו. הטענה כי אינו חייב כספים, סותרת את התחייבותו על פי התקנון, אותו אפילו לא טרח לקרוא (אולם קיבל את מרותו).
15. בנסיבות העניין, אני מורה על דחיית ההתנגדות וחידוש הליכי הוצאה לפועל בתיק הוצל"פ מס' 02-53260-11-2.
16. לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות, בנסיבות העניין.
ניתנה היום, ז' כסלו תשע"ג, 21 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.